החודש לפני 40 שנה: כך התגלו שרידיה של האונייה המפורסמת בעולם - הטיטאניק

ב-1 בספטמבר 1985 התגלו שרידיה של האונייה המפורסמת בעולם - הטיטאניק, בעומק של כ-3,800 מטר (12,500 רגל) מתחת לפני האוקיינוס האטלנטי הצפוני, על ידי צוות בינלאומי בראשות מוסד Woods Hole Oceanographic Institution (WHOI) והמוסד הצרפתי IFREMER.

המשלחת, בראשות רוברט בלארד, שהיה אז ראש מעבדת הצוללות העמוקות של WHOI - ארגון פרטי ללא מטרות רווח בקייפ קוד, מסצ'וסטס, שמוקדש למחקר ימי, הנדסה וחינוך גבוה שהוקם ב-1930 - השתמשה בטכנולוגיה חדשנית ושיטות חיפוש חדשות, שהניחו את היסוד לעידן חדש בחקר וגילוי האוקיינוס.

כלי תת-ימי מאויש (HOV) בשם Alvin, שהושק ב-1964, היה אחד הצוללות המחקריות הראשונות שיכלו לשאת בני אדם לעומקי ים קיצוניים. ב-1977, צוות של WHOI גילה את המעיינות ההידרותרמיים, ששינו את ההבנה על החיים בכדור הארץ והוכיחו שמערכות אקולוגיות יכולות להתקיים ללא אור שמש. המומחיות הזו בחקר ועיון במים עמוקים הייתה חיונית לצי האמריקאי והייתה מכרעת לגילוי הטיטאניק.

הטיטאניק כפי שצולמה במצולות ומוצגת במוזיאון הטיטאניק בבלפסט. צילום: ספיר פרץ

בקיץ 1985, בלארד וצוותו יצאו לאוקיינוס האטלנטי הצפוני על סיפון R/V Knorr, עם טכנולוגיות הדמיה תת-ימיות חדשות שפותחו ב-WHOI, כדי לסרוק את שרידי הצוללת הגרעינית USS Scorpion, שאבדה בים ב-1968.

במשלחת השתמשו בכלי ARGO, כלי תת-ימי מרחוק ייחודי עם מצלמות וידאו וסונאר צדדי למיפוי מפורט של קרקעית הים. בניגוד למערכות קודמות, ARGO שידר וידאו בזמן אמת לחדר הבקרה על סיפון ה-Knorr, מה שאיפשר לחוקרים לזהות חריגות בקרקעית מיד במקום לחכות לפיתוח הסרט. בנוסף, השתמשו במערכת מצלמות לא מאוישת בשם ANGUS, שהורדה עם כבל מיוחד כדי לצלם את הטיטאניק כשהיא תימצא.

תוכנית המשלחת הצרפתית כללה שימוש בסונאר הצדדי SAR, שביצע חיפושים חופפים בדפוס שנקרא “גיזום הדשא” כדי לכסות 100% מקרקעית הים. לאחר שכיסו 50% משטח החיפוש, הם לא מצאו את הספינה. בלארד החליט לחפש את שובל ההריסות של הטיטאניק, בדומה לשיטת החיפוש אחרי ה-Scorpion, שם השובל היה ארוך יותר ממייל. כך הצליחו לסרוק את שאר שטח החיפוש במהירות.

הראיה הראשונה שמצאה את הטיטאניק הייתה דפוס הברגים הייחודי של אחד הדודים שלה, בשעות הבוקר המוקדמות של 1 בספטמבר 1985. הצוות עקב אחר שובל ההריסות צפונה, שהוביל אל השרידים עצמם. לאחר 73 שנים ששכבו בקרקעית האוקיינוס, RMS טיטאניק נמצאה.

בהודעה לעיתונות שפרסם המכון לרגל 4 עשורים לתגלית, סטיוארט האריס, מהנדס ראשי בפרויקט ARGO, הסביר: "למצוא את הטיטאניק היה מרגש באופן יוצא דופן, אך בו זמנית קצת כואב, למעלה מ-1,500 אנשים איבדו את חייהם בתאונה, והיה חשוב שנזכור זאת. עם זאת, הדגמת הטכנולוגיה הייתה חוויה עוצמתית עבור הקהילה האוקיאנוגרפית".

תמונה של האונייה במוזיאון המוקדש לה בבלפסט אירלנד. צילום: ספיר פרץ

הצלחת הצוות באמצעות ARGO ו-ANGUS הוכיחה שמערכות דימות לא מאוישות יכולות לשמש לחקר האוקיינוס העמוק. ב-1986 חזרו בלארד וצוות WHOI עם HOV Alvin ו-Jason Jr., כלי קטן מרחוק מבוקר מהצוללת, כדי לחקור את השרידים בפירוט ולתעד את התהליכים של קורוזיה מיקרוביאלית על ספינות טבועות.

דנה יורגר, מדענית בכירה ב-WHOI שחלק מהצוות, צוטטה בהודעה כאומרת: "בלארד לימד אותנו שחיפוש באוקיינוס דורש תכנון, השילוב הנכון של טכנולוגיות, סבלנות ומשמעת. היום אנו מתכננים את הרובוטים האוטונומיים שלנו לפי דוגמתו".

מאז גילוי הטיטאניק, טכנולוגיות חקר האוקיינוס התפתחו רבות, כלי תת-מימיים אוטונומיים (AUV) ורחפנים מונחים מרחוק (ROV) מאפשרים חקירה עמוקה יותר ומיפוי יעיל יותר. מצלמות ברזולוציה גבוהה, סונאר רב-קרניים ותלת-ממד, וטכנולוגיות שליטה מתקדמות, מספקים תמונות מפורטות של קרקעית האוקיינוס.

הסצינה המפורסמת מתוך הסרט טיטאניק. צילום: shutterstock

אנדי בואן, מהנדס ראשי ב-WHOI, שצוטט אף הוא, אמר: "הטיטאניק הייתה נקודת מפנה בחקר הים העמוק. השילוב של טכנולוגיות חיפוש ושיתוף פעולה בין רובוטים ובני אדם היה מהדוגמאות הראשונות שהוכיחו את יעילות השיטה".

אנה מישל, מדענית ראשית ב-WHOI, הוסיפה: "הצלחת גילוי הטיטאניק והטכנולוגיות שהתפתחו מאז מספקות בסיס יוצא דופן לדור חדש של חוקרי ים".

גילוי הטיטאניק ב-1985 היה אפשרי בזכות שימוש חדשני בדימות בזמן אמת, ניתוח שובל ההריסות וכלי תת-מימיים נגררים, אסטרטגיות שממשיכות להיות בסיסיות בחקר מודרני. WHOI ממשיכה להוביל בפיתוח טכנולוגיות אוקיאנוגרפיות מתקדמות, הפותחות את סודות אחד מהגבולות האחרונים של הפלנטה.

לצלול אל הטיטאניק: ביקור במוזיאון העוצמתי המנציח את סיפורה של הטיטאניק בדיוק במקום בו נבנתה

עם כל הכבוד לפאבים ולבירה של בלפסט אירלנד, הטיטאניק היא לגמרי הסיפור, בה' הידיעה, של העיר. מסתבר שמוזיאון ה"טיטאניק בלפסט", השוכן ברובע שלם הקרוי על שמה של הספינה המפורסמת בעולם, משאיר אבק לאגדות תיירות כמו למשל, מגדל אייפל. ה"הטיטאניק בלפסט" נבחר בעבר לאטרקציה הפופולארית ביותר באירופה, עם מיליוני מבקרים בשנה. אין ספק שהסרט ההוליוודי "טיטאניק", בכיכובם של לאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט ובבימויו של ג'יימס קמרון הענק, תרם אף הוא למדד הפופולאריות.

כך או כך, סיפורה של הטיטאניק וסופה הטרגי אי שם במצולות של האוקיינוס האטלנטי, מונגשים במוזיאון, שנפתח בשנת 2012 לציון 100 שנה לטביעתה, בצורה מעוררת התפעלות. וזה אומר מיצגים אינטראקטיביים מרהיבים, הולוגרמות של דמויות מהטיטאניק, אפילו של מלצר במחלקה הראשונה. המוזיאון מציע גם נסיעה חוויתית במעין רכבל המספק הצצה לתנאי העבודה של אלה שבנו את הספינה. בקיצור, הכל מסופר כאן. החל משלבי התכנון הראשונים, דרך תהליך בנייתה ויציאתה אל הים הגדול ב-1912 ועד עדויות מושמעות של ניצולים. שמות הנספים - 1,512 בני אדם, לצד הניצולים - 713 בני אדם, חקוק על קיר זיכרון מרשים, שהוא אולי הלוקיישן הכי עוצמתי במוזיאון.

קיר עצום עם כל שמות הנספים במוזיאון. תחושה של יד ושם. צילום: ספיר פרץ

מבנה המוזיאון, המרשים בפני עצמו ברמה עולמית, נמצא בדיוק בנקודה בה הטיטאניק העצומה, נבנתה במספנת הרלנד אנד וולף. אורכה של המפלצת (במונחים של המאה הקודמת) - 269 מטרים, כמעט פי 4 מאורכו של בואינג 747. רוחבה - 28 מטר וגובהה מקו המים ועד לסיפון הראשי - 18 מטר, ועד קצה הארובות - 53 מטר. בקיצור, פלא הנדסי, מפואר לא פחות מהבפנוכו שלה.

במוזיאון חנות מזכרות מקסימה. צילום: ספיר פרץ

גם את הברווזונים החמודים האלה אפשר לקנות במוזיאון. צילום: ספיר פרץ

אפשר להעביר יום שלם במוזיאון המרשים ובמה שמסביבו ברובע הטיטאניק (אניית מלחמה ממלחמת העולם השנייה, אולפני טיטאניק (סצנות רבות של משחקי הכס צולמו באירלנד) ועוד. רק לפני כן, אל תשכחו להיכנס לחנות המזכרות. יש שם פריטים מדליקים עם השם טיטאניק.