בעקבות הפגנת הענק הפרו-פלסטינית בנמל סירוס: מנו ספנות החליטה להסיט את האונייה ללימסול

עדכון מהשעה 14:58: הנהלת מנו ספנות החליטה לאור המצב בעיר סירוס להפליג עכשיו ליעד תיירותי אחר: לימסול, קפריסין. "כל הנוסעים ואנשי הצוות נופשים ומבלים על האונייה בדרכם ליעד החדש", כך נמסר. 

מאות מפגינים פרו-פלסטינים מוחים בשעה זו ומניפים דגל פלסטיק ענק בנמל סירוס שביוון מול האונייה "קראון איריס" של חברת הספנות הישראלית, מנו ספנות, העוגנת במקום. כוחות ביטחון הגיעו למקום מחשש לפגיעה בנוסעים הישראלים שעל סיפונה. 

ממנו ספנות נמסר: "כמו במספר מקומות באירופה גם בסירוס מתקיימת היום הפגנה של עשרות פרו פלסטינים. אנחנו בקשר עם השלטונות המקומיים. עקב כך יש עיכוב קל בירידת הנוסעים. במהלך העונה יש לנו עגינות בודדות בסירוס. זמן השהייה בנמל יוארך בהתאם. הטיולים במקום לא יפגעו. על האונייה אין שוטרים חמושים, רק אנשי ביטחון ישראלים כמקובל באונייה כל הזמן. הערכה שתוך חצי שעה ההפגנה תפוזר".

בעקבות האירועים, שר החוץ, גדעון סער, שוחח לפני זמן קצר עם שר החוץ של יוון, יורגוס יראפטריטיס, וביקש את התערבותו בניסיון לפתור את עגינת האונייה ביוון. כמו כן, משרד החוץ באמצעות שגרירות ישראל ביוון מלווה את האירוע.

נמל סירוס - רקע

נמל סירוס מחובר מדי יום עם נמל פיראוס המרכזי באתונה באמצעות לפחות שני קווי מעבורת: אחד בבוקר ואחד אחר הצהריים. ההפלגות מתבצעות באמצעות מעבורות נוסעים מודרניות. בנוסף, הנמל מחובר גם לשאר איי הקיקלאדות ואיי הדודקאנס שבמזרח יוון.

בנוסף למשרדים, סוכנויות נסיעות ושירותי נמל נוספים, הנמל מארח בעיקר פעילויות פנאי, עם מסעדות רבות, בתי קפה ומועדוני לילה, ההופכים את אזור הנמל לאזור הפעיל ביותר בסירוס עד לשעות הבוקר המוקדמות.

בעבר הרחוק, הרמופוליס, בירת האי סירוס, שנוסדה לאחר מהפכת 1821, הפכה מאזור שומם לעיר שוקקת חיים ולעיר נמל מסחרי חשוב. גורם משמעותי להתפתחות התחום הימי, המסחר ובניית האניות בסירוס, היה ללא ספק מיקומה של העיר, בדיוק במרכז הים האגאי ובעיקר בזכות עיצובו של הנמל, הפונה דרום-מזרח ומוגן מפני כל תנאי מזג האוויר.

העבודות הראשונות (1834-1840) התמקדו באזור ניסאקי, במטרה לחזק את האבטחה בצפון הנמל ולשפר את תשתיות הנמל. במקביל, הושלמה בניית מבנה ההסגר החדש בצדו הדרומי של הנמל.

השלב השני של העבודות התקיים באמצע המאה ה-19. המטרה המרכזית הייתה להזיז את הפעילות התעשייתית, בכך הועברו המספנות לאזור דרומי יותר ונוסדה חברת הקיטור היוונית (אבותיה של מספנת ניאוריון של ימינו), ונבנה בית המכס החדש.

השלב הבא כלל התאמה של הנמל לצרכים החדשים של התקופה. בשנת 1880 נבנו הרציפים, שובר הגלים המערבי הוארך, ומבני חברת המעבורות היוונית הורחבו לכיוון הים. בשנות ה-60 נבנתה הרציף באזור ניסאקי, מול המחסנים ובית המכס. באותה תקופה הוגדל גודלה של מספנת ניאוריון פי שניים, והותקנו שתי מספנות צפות. כאמור כיום, הנמל מהווה גם כמקום בילוי.