לא רק טוקיו: הכירו את צפון יפן המרתקת, הכפרית והאותנטית

טוקיו, בירת יפן, בקלות מתברגת לראש רשימת "היפים והנכונים" בתיירות. מגה-עיר על סטרואידים, שמציעה את כל מה שדמיינתם ולא דמיינתם. משפוי ועד הזוי. חלום. לכן, כשמשרד התיירות של יפן וחברת התעופה אל על, הזמינו אותי לסיור היכרות ביעד שטרם ביקרתי בו, עפתי... עד שקראתי את הלו"ז: קצת טוקיו, והרבה מחוץ לטוקיו. משרד התיירות היפני החליט לתעדף את הפריפריה, כי את בירת 'ארץ השמש העולה', אין צורך לשווק, ובצדק כי בכל זאת פוקדים אותה מיליוני תיירים בשנה.

אז נסענו עם הפעקלך מטוקיו אל הלא הנודע ברכבת הקליע, ה-שינקסן (Shinkansen Train), שמאיצה למהירות של 320 קמ"ש. די מהר, את קו הרקיע המודרני של טוקיו, החליפו מישורי עד ירוקים הזרועים באין ספור שדות אורז יפים. שורות שורות ישרות פלס, של צמחי אורז המבצבצים מתוך המים בהם משתקפים השמיים. גלויה. 

כל בית ושדה האורז שלו. צילומים בכתבה: ספיר פרץ

גם הנסיעה ברכבת, היא חוויה בפני עצמה. מעבר למהירות הבלתי נתפסת שבה היא טסה, השינקסן מציעה מושבי פרימיום עם הרבה מקום לרגליים, משענת גב, שירותים מצוחצחים, דיילת עם עגלת אוכל (קצת מוזר. למשל, לחמנייה בטעם מלון. כזה מוזר), אחסון מזוודות, תקעי חשמל והרבה שקט. לנו במידל איסט, יש הרבה מה ללמוד מהסדר, הניקיון והיעילות של היפנים. וכמובן גם מהנימוסים וההליכות.

נראית כמו קליע שמאיץ למהירות 320 קמש

כעבור כ-3 שעות הגענו למחוז חפצנו – מחוז אקיטה, ביתם של כמיליון תושבים בצפון יפן. מצד אחד, אפס אנשים ברחובות ומעין שממה שמזכירה במידה מסוימת את שתיאר מארק טוויין בספר המסעות שלו במזרח התיכון במאה ה-19. בפרק שהקדיש לארץ הקודש שלנו בספרו "מסע תענוגות לארץ", הוא הביא קול שונה מהתיירים הצליינים שהציפו את מחוזותינו לאורך השנים במסעות דתיים-רוחניים. הם תיארו ארץ זבת חלב ודבש. הוא תיאר שממה.

מצד שני, כל השקט והירוק הזה מסביב, הילכו עלי קסם. יש משהו במרחבים הפתוחים האלה שעושים טוב לבת-אדם, וזה לא סתם. ההשפעה של הטבע על האדם כבר הוכחה מדעית. מחקרים רבים מצאו כי למראה של מרחבים פתוחים – צחיחים או ירוקים - יש השפעה נוירולוגית המובילה לשלווה ורוגע. אצלי זה הוביל לשלום פנימי. אז, אם אתם בוגרי המשולש המתוייר לעייפה: טוקיו-קיוטו-אוסקה, יש לנו על מה לדבר אתכם כאן. 

מחוז אקיטה, הוא אומנם יעד לקשוחים, במובן זה שצריך לנסוע די הרבה ממקום אחד למשנהו (חובה לשכור רכב) ולהסתייע באפליקציה לתרגום שפה (רבים לא דוברים כאן אנגלית), אבל האזור הזה שופע מקומות בתוליים שלגמרי שווים את המאמץ. אומרים שאקיטה, אחד מ-6 המחוזות המרכיבים את אזור Tohoku, הוא היפה ביותר והפחות מתוייר שבהם.

קבלו הצצה למספר מקומות שבהם ביקרנו באקיטה:

Wild: טיול אל תופעות טבע - הר געש ומעיינות חמים

לעמוד על סיפו של הר געש, זה חלום ישן שהגשמתי לראשונה באקיטה. מסתבר שתחום השיפוט של העיר Yuzawa בדרום-מזרח אקיטה – מחוז המשתרע על שטח הכפול משטחה של מדינת ישראל - שופע טבע ונופים וולקניים מדהימים דוגמת Kawarage Jigoku, הנחשב לאחד ההרים הקדושים ביפן. הר הגעש הזה, שהוא מקום חובה לכל וולקניסט חובב, אומנם התפרץ לפני כ-2,000 שנים, אך עדיין מעשן ופולט גזים רעילים. ניתן להתקרב אליו עד נקודה מסוימת המסומנת בשלט אזהרה שאין לחצות אותה. מי שחוצה מסכן את חייו. המדריך היפני שליווה אותנו הסביר שההר הקירח, המכוסה לבה בגוון אפור-לבן המעיד על הפעילות הוולקנית שלו בעבר, נחשב על פי הפולקלור היפני לגיהנום. "כל עוד אתם נושמים, הכל בסדר. כשאתם מפסיקים להריח, אתם בבעיה", אמר לנו. כך או כך, מקום עוצמתי לסמן עליו וי. 

מחוז אקיטה. צילומים: ספיר פרץ

הר געש קדוש

לא רחוק מהגיהנום, נמצא גן העדן Oyasu Gorge: אזור ירוק יפיפה עם מפל מים וולקניים שזורם בתוך קניון (ההגעה אליו כרוכה בירידה תלולה מאוד אך נוחה) ויוצר בריכות בריכות של מעיינות חמים אש. המים הרותחים פורצים החוצה בעוצמה גם בין סדקים בסלעים (גייזר סטייל) בניחוח גופרית (ים המלח סטייל). מאגמה תת-קרקעית מחממת את מי התהום שפורצים החוצה בטמפרטורה של מעל 70%. ובכלל, תרבות המרחץ במי מעיינות, רווחת כאן מאוד כחלק מתרבות פנאי. ואם תסיטו את מבטכם למעלה, תבחינו בגשר כתום המחבר בין שני קירות הקניון האדיר. גשר שאישית עשה לי דה ז'ה וו לסרט המצמרר "הגשר על נהר קוואי", המספר את סיפורם של שבויי מלחמת העולם ה-II בריטים במחנה שבויים ביפן. 

מעניינות חמים מבעבעים

טבע פראי

הרבה מים, גם ככה סתם בין הבתים

Akita Dogs: טיול וסלפי עם הכלב היפני הכי גזעי

לצאת לטיול עם כלב אקיטה, שנראה קצת כמו דובי חמוד, נחשבת כאן לאטרקציה תיירותית. בעלי הכלבים מציעים גם רק ליטוף וסלפי עם הכלבים תמורת 300 יין באוף סיזן ו-500 יין בהיי סיזן. כלבי אקיטה בויתו בעת העתיקה וסייעו לבני האדם בציד, אז שהמראה החמוד לא יטעה אתכם. אלה כלבי ציד. אומרים שכיום נותרו ביפן כ-3,000 בלבד ובעולם כ-6,000. ב-2012 פוטין, נשיא רוסיה, הידוע כחובב כלבים, קיבל מהיפנים כלבת אקיטה בשם יומה כאות תודה על הסיוע הרוסי ליפן אחרי רעידת אדמה וצונאמי. אז מה שטוב לפוטין, יכול אולי להיות טוב גם לכם.

רגילים לליטוף

מרצ'נדייז של הכלבים בכל מקום

Hideyoshi: סיור במבשלה המייצרת סאקה מעל 300 שנים

לעסק משפחתי ששורד מדור לדור מעל 300 שנים, צריך לתת כבוד. מבשלת Hideyoshi נוסדה בשנת 1689, אי שם בעידן Horeki, ומאז ועד היום מייצרת סאקה משובח. כ-250 אלף בקבוקים בשנה. בעל המבשלה, יפני חביב בגיל העמידה, סיפר (באמצעות מתורגמן) בסיור כיצד המבשלה הוקמה על ידי בחורצ'יק שטייל בכל צפון יפן, לפני שהשתקע לבסוף במחוז אקיטה. הוא נשבה ביופיו של האזור ובנהרות הנקיים שהביאו מים לשדות האורז. במשך שנים הוא עמל בשדות אקיטה עד שלבסוף הגשים חלום והקים מבשלת סאקה משלו.

"יותר מ-300 מאות שנים, אנחנו ממשיכים להכין סאקה במסורת של אלו שבאו לפנינו עם מחויבות לאיכות, מסורת וחדשנות", אמר והסביר את מקור שמה של המבשלה: הידיושי. "בשנת 1848, בסוף עידן הסמוראים, ערך השליט של אקיטה, לורד סטאקה, תחרות לקביעת הסאקה הטוב ביותר באקיטה. מבשלים מכל רחבי אקיטה התאספו בתקווה לקבל את התואר הנכסף. לאחר לגימה אחת בלבד, קרא לורד סטאקה 'הידט-יושי' כלומר, 'טוב במיוחד'. זמן קצר לאחר מכן, שינינו את שמנו להידיושי כמחווה לשבחים הרבים שנתן לנו לורד סטאקה". במבשלה ניתן גם לרכוש סאקה, אז קניתי 2 בקבוקי צ'ויה מעולה.

סאקה משובח

Yamada miso&soy sauce: סיור במבשלת סויה מ-1867

סיפורה של המבשלה הבאה שבה ביקרנו באקיטה – מבשלת Yamada לייצור רוטב סויה - החל כשעידן השוגון הגיע לסיומו ויפן המודרנית עמדה לפרוח. אדם העונה לשם Mosuke Takahashi, מצא מקום באקיטה עם הרבה מים נקיים ואורז איכותי, מהם מייצרים עד היום את הסויה/מיסו. 20-30 אלף בקבוקי רוטב סויה בשנה.

הסיור בין חביות הסויה כולל גם טעימות סויה טרייה שאך יוצרה ושל כזו ששוכבת בחבית כבר 20 שנה. ניתן גם לסעוד במסעדה המיוחדת שבתוך המבשלה (בהזמנה מראש בלבד). ארוחת גורמה המוגשת במנות קטנות ומצולחתות למשעי תמורת כ-770 שקל לסועד. מדובר במנות שף של אוכל מותסס (שיטה עתיקה שסייעה לתושבי האזור לשמר אוכל בחורף. הטמפרטורה כאן צונחת למינוס 10 מעלות). המחיר כולל קינוח ושתייה (יין או סאקה ושתייה קלה). מתאים לפודיז בשלבים מתקדמים בלבד.

ריח של מיסו באוויר

מוטיב הסויה גם בקינוח

Samurai: ביקור בבית של סמוראים

סמוראי הוא שם נרדף לאומץ, נחישות ונאמנות ללא סייג. הסמוראים היו בני מעמד האצולה הלוחמת ביפן בתקופה הטרום-תעשייתית, ולכן ביקור במקום בו חיו הוא עוד אטרקציה באקיטה.

במוזיאון Samurai Manor שבעיירה Kakunodate, המושכת אליה תיירים רבים במהלך עונת פריחת הדובדבן (במהלך חודש אפריל), ניתן לראות כיצד הלוחמים הדגולים האלה חיו ולקבל טעימה ממורשתם. במוזיאון אפשר אפילו לאחוז בחרב אמיתית לגמרי של סמוראי. אגב, משפחות סמוראים הן אלה שהביאו מאות עצי דובדבן מקיוטו ל-Kakunodate בניסיון להתעלות זו על זו בטיפוח העצים היפים ביותר. המוזיאון פתוח בין השעות 09:00-17:00 והכניסה אליו כרוכה בתשלום של 500 יין.

כך נראית עוצמה

לסיכום: במרחק 3 שעות נסיעה מטוקיו ברכבת קליע, מגיעים ליקום מקביל. ליפן האחרת שמחוץ למסלול המוכר אליו נוהרים נחילי תיירים, ה-Golden route - טוקיו-קיוטו-אוסקה. יפן של פעם עם שדות אורז נפלאים, נופים וולקניים עוצמתיים, מעיינות חמים, מבשלות סאקה וסויה בנות מאות שנים, סמוראים, אוכל מותסס, הרבה מרק מיסו ועצי דובדבן. את כל זה, והרבה מעבר לזה תוכלו למצוא באקיטה שבצפון ארץ השמש העולה. בקיצור, מהר לפני שיגמר/יתמסחר. 

ארוחה בבית יפני בן 140 שנה

בתפריט הרבה במבוק מטוגן, אספרגוס ואורז

ואי אפשר שלא לקנות ממתקים יפנים בחנויות נוחות הפתוחות עד מאוחר גם באקיטה